שבר של ארון קבורה צורי מעופרת מבית הקברות הרומי של אכזיב (גשר הזיו)

מרדכי אביעם ודינה שלם

לפני שנים רבות מצאו חברי קיבוץ גשר הזיו שבר של ארון קבורה מעופרת באזור שמצפון לקיבוץ, גבעה שעליה משתרע בית הקברות המזרחי של אכזיב הקדומה. במקום נתגלו קברים מתקופת הברונזה המאוחרת (אבו עוקסה תשנ"ח), תקופת הברזל, התקופה הפרסית (Dayagi-Mendels 2002) והתקופה הרומית (אבו עוקסה תשנ"ח; Mazar 1994). השבר היה מוצג זמן מה בספריית הקיבוץ ואחר כך נדחק לקרן זווית. לאחרונה הוא הובא לידיעת הכותבים והועבר לרשות העתיקות.
זהו שבר של דופן הארון וגודלו 41 ס"מ רוחב ו-25 ס"מ גובה. קצהו הימני הוא פינה, וקצהו העליון הוא שפת הארון. רוחבו צר מדיי מכדי להוות דופן קצרה של ארון ולכן מדובר כפי הנראה בקטע ימני של אחת מהדפנות הארוכות. העיטור מורכב משתי רצועות ובהן מוטיבים שונים. הרצועה העליונה היא אפריז התחום בעיטור חבל. בין שני פסי החבל נראות ארבע קבוצות עלי ער אציל, כל קבוצה כוללת שלושה עלים מאוגדים בקצה הימני, המרכזי חופף מעט את שני האחרים, וביניהם שני פירות בקצה גבעולים ארוכים המשתרבבים החוצה. הרצועה התחתונה שבורה. בשני קצותיה עמוד בעל עיטור ספירלי הנושא כותרת קורינתית. במרכז קנתרוס, ובינו לבין כל אחד מהעמודים מקבץ של שלושה עלים מאוגדים הפונה אל המרכז. מצב השתמרותם פחות טוב אולם נראה כי מדובר גם כאן בעלי ער אציל, אם כי ללא הפירות ומכאן שהדפוס היה אחר מזה של האפריז. מתחת לקבוצת העלים השמאלית נראה קצה עליון של קנתרוס נוסף.
שבר זה דומה ביותר במערך העיטורים שלו לחלקי ארון שנתגלו באכזיב בשנת 1923, כחלק מקבוצת קברים וארונות (ללא ציון מקום מדויק). ארון זה המתואר במחקרו של רחמני (Rahmani 1999:87–88, Nos. 8, Pl. 4:8) מעוטר בשדרת עמודים נושאי כותרות קורינתיות וביניהם מדליונים עם פני אדם, ספינקסים ועיטורים צמחיים. שברי הארון נמצאו במכלול הכולל 14 קברים, כנראה קברי ארגז בנויים שבהם היו גם סרקופגי אבן. רחמני שייך ארון זה לקבוצת ארונות העופרת שמתוצרת צור. ארונות כאלו נמצאים בארץ בקברים המתוארכים בעיקר למאות ב-ג לסה"נ.

השבר מגשר הזיו זהה לחלוטין וכנראה נוצר באותו דפוס של ארון עופרת מבית הקברות של צור שפורסם על ידי שיהאב (Chêhab 1934, Pl. 41:1). בדופן הארוכה של ארון זה שדרה בת שבעה עמודים בעלי עיטור ספירלי וכותרות קורינתיות. במרכז הדופן, מימין ומשמאל לעמוד המרכזי, סצנה שבמרכזה ספינקס רובץ – זה שמימין פונה ימינה וזה שמשמאל פונה שמאלה – וסביבו עלים וקנתרוסים המתוארים וממוקמים כמו אלו שבשבר מגשר הזיו. מימין ומשמאל לשתי סצנות אלה מופיעה סצנה ובה במרכז מסכה של מדוזה, מעליה ומתחתיה דולפינים ומצדיה מדליונים של שריגי גפן היוצאים מתוך קנתרוס. מימין ומשמאל לסצנות אלה, בשני קצוות הארון, חוזרות הסצנות שבהן מופיעים הספינקסים (Chêhab 1934, Pl. 41:1).
בשנת 1990 נחפר בצמוד לקיבוץ גשר הזיו בית קברות רומי בידי מזר, שכלל 17 קברי ארגז בנויים, חלקם באבנים קטנות וחלקם בלוחות גזית (Mazar 1994). ברוב הקברים הייתה הקבורה ישירות בתוך הארגז אך שתי קבורות היו שונות. אחד הקברים היה ארון קבורה מחרס בתוך הארגז, והשני סרקופג מאבן כורכר קשה. סרקופגי אבן נזכרים גם בקבוצה שנחפרה בשנת 1923. הגיוון בצורות הקבורה בבית הקברות שחפרה מזר מרמז אולי על כך שגם קבוצת הקברים שנחפרה בשנת 1923 הייתה שייכת לאותו בית קברות. סביר להניח כי השבר הנדון נמצא אף הוא באותו בית קברות שמצפון לקיבוץ.
הזהות המוחלטת שבין השבר שלפנינו והארון מצור, מחזקת עד מאד את ההצעה המקובלת של רחמני על יבוא ארונות העופרת מצור ומצידון לארץ ישראל. הוא אמנם גם מציע כי ארונות עופרת יוצרו גם בעכו, אשקלון, עזה וירושלים, אך ריכוז הארונות מצור ומצידון הוא בצפון הארץ. מציאת ארונות זהים בגשר הזיו ובצור מצביעה על שימוש נרחב של ארונות צוריים וצידוניים בדרום פניקיה (שמה של הפרובינקיה הרומית), כיום בשטח ישראל. על הקשרים של שיטות ומנהגי קבורה פניקיים בגליל המערבי נאספו ונידונו כבר עדויות רבות (גצוב ושטרן תשס"א; Aviam 2004:257–31). למיטב ידיעתנו זו הדוגמה היחידה בארץ לארון עופרת שיוצר כנראה מאותו דפוס כמו הארון שנמצא בצור ושפורסם על ידי שיהאב (לעיל).

חלק מארון עופרת שהתגלה בבית הקברות של צור
חלק מארון עופרת שהתגלה בבית הקברות של צור
שבר ארון קבורה מעופרת מגשר הזיו
שבר ארון קבורה מעופרת מגשר הזיו

ספרות:
אבו עוקסה ה'. תשנ"ח. אכזיב, בית הקברות המזרחי. חדשות ארכיאולוגיות קח: 12–15.
גצוב נ' ושטרן ע'. תשס"א. עיונים בנוהגי הקבורה הפיניקיים במאות ב'-ג' לספירה בגליל המערבי. בתוך: א' מאיר וא' ברוך (עורכים). ישוב, ציוויליזציה ותרבות. רמת גן. עמ' 193–198.
Aviam M. 2004. Jews, Pagans and Christians in the Galilee. Rochester.
Chêhab M. 1934. Sarcophages en plomb du Musée National Libanais. Syria 15.
Dayagi-Mendels M. 2002. The Akhziv Cemeteries, the Ben Dor Excavations, 1941–1944 (IAA Reports 15). Jerusalem.
Mazar E. 1994. A Burial Ground of the Roman Period at Gesher Haziv. ‘Atiqot 25:77–93.
Rahmani L.Y. 1999. A Catalogue of Roman and Byzantine Lead Coffins from Israel. Jerusalem.

מתעניינים/ות בלימודים באקדמית כנרת?

מלאו את פרטיכם/ן ויועץ לימודים יחזור אליכם בהקדם!

דילוג לתוכן