תהליכים דמוגרפיים ותרבותיים מעצבים מחדש את פניה של החברה הישראלית בעשורים האחרונים: מחברה מורכבת מרוב ומיעוט ברורים, לחברה המורכבת מארבעה מגזרים או "שבטים" מרכזיים שמתקרבים זה אל זה בגודלם: חילוניים, דתיים-לאומייים, חרדים, ערבים.
מציאות חברתית זו משתקפת מהרכב כיתות א' כיום, שזרמי החינוך החקדי והערבי מהווים בו קרוב לחמישים אחוז, ומהווה למעשה "סדר ישראלי חדש". במציאות זו לא מתקיימים עוד רוב ומיעוט ברורים בהתייחס לשאלות יסוד אידיאולוגיות, ומכאן שנדרש מעבר מהתפישה המקובלת של "רוב ומיעוט" חתפיסה חדשה של שותפות בין המגזרים המרכיבים את החברה הישראלית.
תקווה ישראלית היא מטריית פעילות רחבה המאגדת תחתיה את מכלול פעילות בית הנשיא בנושא הסדר הישראלי החדש בתחומי מפתח לקיומם של חברה ומשק, וזאת לאור חזונו של הנשיא.