ספרי על נקודות משמעותיות במסלול הקריירה שלך?
בחרתי ללמוד תואר ראשון בפסיכולוגיה. הרוח במחלקה היתה מאוד בכיוון קליני (טיפולי) אבל לא הרגשתי בטוחה שזה הכיוון שלי. לפני בחירת לימודי תואר שני עבדתי כשנה בבית חולים לחולי נפש שם בחנתי את העבודה הקלינית של הפסיכולוגים. היה מרתק ובו בזמן הבנתי שזה לא הכיוון שארצה להמשיך בו כדרך חיים. בחרתי להמשיך בפסיכולוגיה ארגונית תעשייתית בטכניון. שילוב הידע בפסיכולוגיה עם עבודה וארגונים.
נקודה משמעותית נוספת קשורה בצומת ההחלטה בסיום תואר השני. מנחת התזה שלי כמובן עודדה אותי להמשיך ללימודי דוקטורט. נושא הלימודים היה קשור בעבודה ובארגונים והרגשתי שאני חוקרת ולומדת משהו שלא די טעמתי במציאות- עבודה משמעותית בארגונים. החלטתי לצאת לעולם העבודה הארגוני לפני המשך לימודים כדי לשלב את האקדמיה עם השטח מתוך התנסות אישית בעבודה בארגונים. עבדתי בארגונים שונים בניהול משאבי אנוש. כעבור עשור מתוך בשלות חזרתי לשלב הוראה ומחקר באקדמיה עם עבודת שטח בייעוץ ארגוני
מה היה האתגר המרכזי שחווית במהלך הקריירה?
לאורך הקריירה העשייה האקדמית והן העבודה הייעוצית בארגונית תבעה השקעה רבה. ללא ספק שילוב הקריירה עם המשפחה הוא האתגר המרכזי. ממש בסיום תואר שני נולדו בנותיי- תאומות. בעלי היה בעת ההיא רופא בהתמחות עם שעות נוכחות מועטות בבית והמשך הקריירה שלו היה גם כן תובענית. הרצון לממש את הקריירה עם האימהות בהחלט מאתגרת כשמדובר בקרירה של שני בני הזוג. אתגר זה נמשך לאורך כל הקריירה גם כאשר נולדה בתי השלישית. גם כשבנותיי בגרו וגם כיום שאני סבתא לשני נכדים ומעוניינת למצוא זמן להיות איתם. הקונפליקט הוא גם מעשי בהקצאת הזמן והן רגשי – ייסורי מצפון על זה שאינני עומדת בצפיות של עצמי
מי או מה שימש מקור תמיכה עבורך ?
הדרך להתמודד היה שילוב של מעשי ורגשי – במעשי פיתחתי מיומנויות לניהול זמן שהלכו והשתפרו ובעיקר קיבלתי תמיכה מבן זוגי הן מעשית בטיפול בבבנות ומעורבות בכל מה שקשור בכך והן בעידוד לקחת על עצמי אתגרים בקריירה – בכלל זה הקמת עסק של יועצת ארגונית ולמודי דוקטורט שהתחילו מעבר לגיל ארבעים. כבר בשלב מוקדם בזוגיות הצבנו צפיות לגבי הקריירה שלנו וכיצד נאפשר לכל אחד להתפתח בה תוך תיאום ועמדנו בצפיות אלה.
מניסיונך, עד כמה לדעתך קיימת הוגנות מגדרית? מה נדרש לשפר?
מנסיוני בארגונים ובאקדמיה קיים פער בין ההצהרות ובין המעשי בנושא הוגנות מגדרית. ברמת ההצהרה מדברים הוגנות מגדרית אך לא כך ברמה המעשית- ישנם פערי שכר, פערים בקידום לדרגות ניהול, בייצוג בהנהלות, בחוסר גמישות בזמנים. להערכתי חלק מהסיבות הן לא מודעות וקשורות בסטריאוטיפים של שני המגדרים. גם גברים שמשמשים בתפקידי ניהול אך גם נשים שלא יוזמות ודורשות את ההוגנות. נדרש גם לייצר מנגנונים מאפשרים למען הוגנות כמו למשל שעות עבודה גמישות ואף מסגרות לנשים לצורך העצמה. כי השיפור יגיע גם כאשר נשים יעזו ליזום ולדרוש בעבורן. אני מנסה לפעול בשני משורים אלה בתפקידי ביועצת הנשיא להוגנות מגדרית במכללה
שאת מסתכלת אחורה, האם היית עושה משהו אחרת?
לא הייתי עושה משמעותי- בכל פעם עצרתי לתכנון את המשך הקריירה. מבחינת זמנים אולי היה נכון להתחיל מעט מוקדם יותר את לימודי הדוקטורט כדי שאוכל להספיק יותר עשייה מחקרית לצד ההוראה באקדמיה והייעוץ הארגוני.
מה העצה או הטיפ שתרצי לתת לאישה לדרך?
"תנהלי את הקריירה שלך. אל תחכי שיציעו לך, או שדברים יקרו- תיזמי ותפעלי בעצמך להשיג את המטרות שלך."
