לקביעת פגישת ייעוץ
מלא/י פרטיך
שם:
שם משפחה:
דוא''ל:  
טלפון:
מתעניין בתחום:
select
אני מאשר/ת קבלת תכנים ופרסומים מהמכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן
הזן טלפון ונחזור אליך מיד
 
1800-20-90-20

תחנה שנייה – הכיבוש האוסטרלי במלחמת העולם הראשונה

מלחמת העולם הראשונה הביאה להתפתחות גדולה של מסילות הרכבת בשטח ארץ ישראל. מלחמה דורשת הנעה של כוחות יבשתיים ובעידן שלפני הכביש והמכונית, הרכבת הייתה אמצעי התחבורה היעיל ביותר להניע במהירות כוחות, ובעיקר אספקה. השלטונות העות'מאניים הרחיבו תחנות קיימות והניחו מסילות חדשות (בעיקר בנגב) במסגרת פעולות התקיפה שלהם לכיוון תעלת סואץ, בחלק הראשון של המלחמה. הבריטים הניחו מסילות משלהם במסגרת מאמץ המלחמה שלהם בדרום הארץ בכיוון ההפוך לאחר מכן.

כאשר הבריטים החלו בסתיו 1918 את המתקפה הגדולה לכיבוש צפון הארץ וסוריה מידי הכוחות הטורקים, אזור התחנה בצמח נתפס כבעל חשיבות מיוחדת בעיני הצדדים הלוחמים בשל היותו צומת דרכים בין הנתיב היבשתי סביב הכנרת, ומסילת הרכבת במעלה הירמוך.
חשיבות המקום ניכרה בהחלטה של המפקד הגרמני של הכוחות העות'מאניים, פילדמרשל לימן פון סנדרס, לנסות ולעכב את ההתקדמות הבריטית על ידי מינוי קצין גרמני כמפקד על הגנת מתחם תחנת הרכבת ולעבות את ההגנה באמצעות יחידת חיילים גרמנית מצוידת במכונות ירייה.
רבים מכוחות הצבא "הבריטיים" שלחמו במזרח התיכון במלחמת העולם הראשונה הגיעו למעשה ממזרחה של האימפריה הבריטית: מהודו, אוסטרליה וניו זילנד. במסגרת מסע המלחמה הבריטי, קיבלה חטיבת הפרשים הקלה ה-4 מאוגדת הפרשים האוסטרלית את המשימה לכבוש את העיירה סמח' ואזור התחנה. הקרב לכיבוש התחנה בצמח היה עתיד להיות אחד מקרבות ההסתערות האחרונות של חיל פרשים, אשר המיכון ההולך וגדל של שדה הקרב במאה העשרים היה עתיד לסיים את ההיסטוריה הארוכה והעשירה שלו.
הכוחות האוסטרליים התקדמו מדרום, רכובים על סוסיהם לאור הירח בלבד, לפנות בוקר ה-25 בספטמבר, כאשר נפתחה עליהם אש כבדה ממכונות הירייה הגרמניים. המפקד האוסטרלי נתן מייד פקודה להסתער שלאחריה שלפו פרשיו את חרבותיהם ודהרו בחושך – שתי פלוגות מגדוד הפרשים ה-11 דהרו לקצה המזרחי של העיירה, ושתי פלוגות מהגדוד ה-12 אל הצד המערבי. הלחימה הקשה ביותר הייתה באזור התחנה, שם היה לגרמנים קל יותר להתבצר במבני האבן (לעומת מבני החמר של הכפר סמח'). הפרשים האוסטרלים שהצליחו להגיע בדהרה למבני התחנה זינקו מעל סוסיהם והמשיכו כפי שהורתה תורת הלחימה את הלחימה בקרב פנים אל פנים עם רובים מכודנים וחרבות.
הלחימה הסתיימה לגמרי רק כעבור שעה, בשעה 5.30 בבוקר, מעט אחרי עליית השחר. בצד הטורקי-גרמני היו כמאה הרוגים, כמעט כולם חיילים גרמנים, ופצועים רבים. בסך הכול תפסו האוסטרלים 365 שבויים, מחציתם גרמנים. 14 פרשים אוסטרלים נהרגו, 64 נפצעו, וכמו כן הם איבדו כמעט מחצית מסוסיהם. האוסטרלים העריכו שעיכוב בפקודה להתקפה ועריכתה לאור יום היה מביא לאבידות גדולות בהרבה. גם כך, הסתערות הפרשים וכיבוש צמח הפך לסיפור גבורה נודע בהיסטוריה של הצבא האוסטרלי, שסופו המוצלח ומספר אבידותיו הקטן יחסית (כמו בכל המערכה בארץ ישראל), עמד בניגוד מוחלט לקטל הבלתי נתפס וחסר התוחלת באזורים אחרים שבהם האוסטרלים (וכל שאר הצבאות) נלחמו במלחמת העולם הראשונה.

תרומה נוספת של הכיבוש האוסטרלי להיסטוריה של תחנת צמח היא בכך שצלמי הצבא האוסטרלי תיעדו את הקרב בתמונות רבות מייד עם סיומו, ובכך הותירו את אוסף התמונות החשוב ביותר של התחנה בתקופתה המוקדמת. למעשה, עד בוקר הכיבוש האוסטרלי אין עדיין אף תצלום מוכר של בניין התחנה (שלא הייתה במקום מרכזי ומצולם יותר כמו יפו, ירושלים או דמשק). כמה מן התמונות של אזור התחנה שצולמו על ידי האוסטרלים יופיעו בסוף סקירה זו וימחישו את מראה התחנה והמתחם בשנים המוקדמות.
החשיבות האסטרטגית והלוגיסטית של המסילה החיג'אזית הביאה לתיקון מהיר בידי חילות ההנדסה של הגשרים שפוצצו הטורקים והגרמנים הנסוגים והיא הפכה לחלק ממערך השליטה הבריטי בתקופת הממשל הצבאי שבאה לאחר תום המלחמה. הוקם לידה מחנה שבו ישב תחילה חיל מצב בריטי המורכב מחיילים הודים ובתקופה שבה העתיד הפוליטי של האזור לא היה ברור, הצבא הכובש הפך מהר מאד לצבא מגן. באפריל 1920 תקפו שבטי בדואים מאזור עבר הירדן את חיל המצב (וכן את דגניה), תוך שהם מנתקים את מסילת הרכבת בכדי למנוע הגעת תגבורות מחיפה. אולם לשלטונות הבריטים היה גם חיל אוויר, וכמה ממטוסיו פזרו את המתקיפים לכל רוח. זמן קצר לאחר מכן נפתחה תקופה חדשה של שלטון בריטי אזרחי בארץ, במסגרת מנדט מחבר הלאומים.